הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

שוטרי ברזיל
מאת: משה לוי

בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, נורה ונהרג ברכבו אחד מראשי הפשע של מדינת ברזיל.לגורל דומה, זכו גם שני שומרי ראשו שהיו ברכב. כשבוע מאחר מכן, אופנוען ירה למוות בפושע אחר שהיה מכנופיה יריבה. התיק במשטרת ברזיל נסגר תחת הכותרת " מלחמת כנופיות". עד כאן, לא היה שום דבר לא שגרתי או מיוחד.שבוע לאחר מכן, נורה ונהרג עוד אחד מראשי הפשע, ביחד עם מלוויו. עד מהרה חוסלו בזה אחר זה לווייתני פשע רבים כמעט בכל שבוע. הכדורים השיגו אותם ללא אבחנה לאיזה מחנה הם שייכים. בתוך חצי שנה, משנמשכו מעשה ההרג, הבינו משפחות הפשע, לאחר ליבון ובירור ביניהם שהמחסל או המחסלים, אינם שייכים לאיש מהם ושליחי המוות באו ממקום אחר. מסע ההרג נמשך מעל שנה. אזרחי ברזיל לא יכלו להסתיר את שביעות רצונם שכן, כמות העבריינים במדינה הלכה ופחתה באורח פלא. עד מהרה, איחדו כנופיות הפשע כוחות ובשיתוף פעולה, גם עם המשטרה, הם חשפו את האמת. מלאכי המוות לא היו אלא שוטרים שקצה נפשם לראות כיצד עבריינים מצליחים להיחלץ מציפורני החוק – לאחר עבודה מאומצת שלהם – באמצעות החוק עצמו ויצאו למסע נקם. השוטרים נתפשו, הורחקו מהמשטרה ונענשו בעונשים כאלה ואחרים. השיטה שלהם, שהצלחתה הזמנית התאפשרה בשל העובדה שלא היו שותפים רבים למעשיהם, הייתה לעקוב אחרי העבריינים הגדולים, לעצור את רכבם כשוטרי תנועה ולירות מטווח אפס בכל מי שנמצא ברכב. הפרשה הזו הונצחה בסרט בכיכובו של קלינט איסטווד ששיחק גם מספר שנים לאחר מכן בסרט המונומנטאלי "הארי המזוהם".

לא בצע כסף, לא תהילה, גם לא רצון לקידום מקצועי או אגו מושפל הנחו את השוטרים הללו ומה שעמד לנגד עיניהם הייתה שאיפתם לעשות צדק ונקם באנשים שלדעתם הביאו נזק רב לחברה מתייסרת. מעשיהם היו בלתי חוקיים בעליל ואולי לא צודקים אבל בחברה הברזילאית שסבלה רבות מפשעה גואה ומחוק קצר ידיים, הם התקבלו כגיבורים.

עד לפני כשני עשורים, קוד בלתי כתוב בין עבריינים ויתר אנשי החוק והסדר, השאיר את אלה האחרונים מחוץ לטווח הפגיעה של הפושעים. אלה הבינו כי אנשי החוק רק עושים את עבודתם וכיבדו גם סוכני משטרה שחדרו לשורותיהם במסווה של עבריינים ויותר מאוחר ,חשפו אותם. החוק הזה נשבר אולי לראשונה בשנות השמונים כאשר אסיר נמלט רצח את מפקד כלא "רמלה", רוני ניצן. לאט לאט החלו מבצבצים פה ושם מעשים שהיו עד אז בבחינת טאבו: רצח שופט, איומים על חיי השוטרים, ירי טיל לעבר תחנת משטרה וכיוב'...

לפני שיצאו למסע הנקם שלהם, שוטרי משטרת ברזיל לא מצאו מטענים מתחת לרכבם, לא הושלכו רימונים לעבר הבית בו מתגוררים ילדיהם והם גם לא קיבלנו איומים על חייהם. כשלון שלטון החוק הוא שהביא אותם למעשה ייאוש כזה. הבעיה עם שוטרי משטרת נהרייה היא לא רק במעשיהם אלא בתוצאותיו האפשריות שאחת מהן אולי תהיה קריסת מערכות כללית אשר יכולה לבוא בעקבות ניסיון חיסול נוסף של אחרים,משני עברי המתרס. הרי שוטרים ממחוזות אחרים עדיין מאוימים, נשותיהם מתוסכלות, ילדיהם חיים בפחד.החומה שבצילה חסו הקודים הבלתי כתובים בין הפשע והחוק,נסדקה.הקרח נשבר. עליהם לבחור חלופה אחת מתוך שתיים שתגן עליהם ועל משפחותיהם: באמצעות מילים כתובות על נייר המחוקק או בעזרת שרירי ידיהם. ואם קצרה ידו של החוק להושיעם, הם עלולים לעשות מעשי ייאוש כמו חבריהם מהצפון.

בכל משפט רצח קלסי נדונה בכובד ראש השאלה אם ומה עשה הנרצח לקדם את הרצח שלו. שאלה דומה תעלה מן הסתם גם במשפטם של שוטרי נהרייה. אז אולי, כאשר תידון הסוגיה הזו ברצינות, נבין ששוטרי משטרת נהרייה רק ניקזו למעננו מוגלה מתוך פצע חברתי עמוק שאיים להרקיב את כל הגוף שלנו ושלמו על כך בממונם או בחרותם.[פורסם ב"ישראל היום" וב"מגזין המושבות"]

מאת משה לוי

 

 





מכתב חנינה של הנשיא
(לחץ על המכתב להגדלה)