הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

למה עזבתי את המשטרה
מכתבו של שוטר

הפכתי להיות אדם ממורמר, כועס ועצבני. פתאום אחרי כמעט תשע שנים בתחנה מהקשות בארץ ותפקידים שנמצאים בחזית הלחימה בפשיעה ומתן השרות והמענה לאזרחים התייאשתי.

התגייסתי מתוך אידיאל, לעזור ליצור כאן מקום יותר טוב בשבילי ובשביל הילדים שנולדו לי בינתיים.

לא עניינה אותי המשכורת הנמוכה, השעות והתנאים הקשים. באמת רציתי לתרום ולשנות. מתוך אולי איזו תמימות חשבתי שאני יכול להשפיע.

זה לא הכה בי מיד, היו המון סימנים לאורך הדרך לכך שעבורי המשטרה פשטה את הרגל,ובעצם לא רק בשבילי.

התעסקות יומיומית עם חלאות אדם, הזבל של החברה האנושית התקלות ברוע ואכזריות במובן הבסיסי ביותר של המילה וניסיון מתמיד לא לתת לזה להיכנס, לא להפוך לכזה להיות יותר טוב יותר אנושי.

עונשים מגוחכים שניתנים בבית המשפט לפושעים שעבורם הפשע הפך לדרך חיים, מלחמה מתמדת על מקומות מעצר לפורצים, סוחרי סמים, ועוד רבים שהסיכוי שישתחררו גדול רק כי אין איפה לכלוא אותם אחרי שנתפסו בזמן ביצוע עבירה.

מחסור מתמיד בכוח אדם שגורם לעבודה בצורת "השמיכה הקצרה" כלומר היום ניקח שוטרים שיפתרו באופן זמני בעיה אחת ומחר נפתור זמנית בעיה אחרת וכך הלאה ... בלי פתרון אמיתי או תוכנית פעולה מסודרת,וזה גורם לשחיקה, אדישות, ראש קטן אצל בני אדם, שוטרים, שגורמים להם לעבוד כך.

התבססות מסוכנת על מתנדבים שמתקבלים עם מעט מאד ניפוי שסותמים חורים ומשחקים במשטרה בלי לדעת מה הם עושים תוך כדי כך שלפעמים הם גורמים לנזק ממשי.

מערכת שמסכנת ביודעין את העובדים בה כי אין מספיק שוטרים יחסית למשימות, מה שבדרך כלל משאיר שוטר קבע ושתי חיילות שוטרות להיות אחראים בלילה על עיר קשה שכבר נרצח בה שוטר ובה בערך שמונים אלף תושבים. הניידות האחרות עסוקות לרוב במשימות אחרות מחוץ לעיר.

מקום עבודה שאין בו אופק שירות מסודר והאפשרויות לקידום נדירות ומעטות. שאם אתה טוב תתקע במקום כי אי אפשר לוותר עליך אבל תראה איך סביבך זזים הגרועים והבעייתיים למקומות טובים יותר כי הם עשו בלאגן, מערכת שלא מכבדת את ותיקיה ומעמידה במשך שעות בגשם ובשמש אנשים בני חמישים ויותר במחסומים וזקיפויות.

ארגון שמשנה כמעט כל שנה את שיטת הצבת המטרות ומדידת ההישגים שלו כדי להגיד הצלחנו גם כשכולם יודעים שהדבר רחוק מהאמת ואף אחד לא מאמין כי מה שרואים כל יום הוא שהמשטרה גם אם מאוד תרצה לא יכולה כרגע לשנות ולנצח.

מרחק עצום בין המטה לשטח בהצבת היעדים בשיתוף הפעולה ובראיית המצב. מערכת שלמה של פקידים שצריכה להצדיק את קיומה ולהוכיח שהיא שווה משהו במתן הנחיות וביצוע ביקורות בלי שום קשר לעבודת שיטור אמיתית או אפילו תמיכה בשוטרים שעובדים בשטח. רבים מדי שעובדים שעות משרד בלי שבתות וחגים בעוד חבריהם סופגים את כל העומס ובכל זאת בספירה של שוטר למספר אזרחים הם נכללים.

אמצעים שלא מתאימים לעבודה רצינית ואיכותית בשטח, ציוד מיושן שגורם לקיבעון בשיטות העבודה וזאת בזמן שבכל תוכנית תחקירים בטלביזיה וגם אצל העבריינים רואים את המילה האחרונה בתחום. ניידות ורכבים שרובם מיושנים ומרובי תאונות שאין סיכוי לתפוס איתם מישהו גם בגלל שיש הנחיה מפורשת לא לעשות מרדפים ולוותר מראש לפושעים. ואם במקרה נגרם נזק לניידת זה תמיד אשמת השוטר שיישפט על כך וברוב המקרים ייקנס.

שכר שלא הולם את שעות העבודה הארוכות, ההקפצות,חגים ושבתות ,הסיכון והמתח היום יומי בפעילות שוחקת ומתישה...תנאי עבודה והטבות שנשחקים במשך הזמן ובאופן קבוע כי אין למערכת כסף ואסור לאף אחד להתנגד ולהתאגד.

מערכת שבגלל כל הסיבות האלה ויותר חרטה על דגלה את הבינוניות, הקיבעון המבצעי והמחשבתי,את חוסר המעוף והאפשרות להציב מטרות ראויות. שצוערים בקורס קצינים אומרים לי ,,מחנכים אותנו להיות בינוניים ואם מישהו מנסה להתבלט ישר הוא מקבל פטיש בראש" מבחינתי אומר הכול.

וזה לא עוזר לי עכשיו שפעמיים רצוף הייתי שוטר מצטיין שיש לי תעודות הוקרה מפה עד מחר ושבחרו אותי לצאת במשלחת רשמית של המשטרה למצעד החיים בפולין

גם לא עוזר לי שהצוות שלי הוא הכי טוב שיש ושהאנשים השוטרים והלוחמים איתם עבדתי יום יום כולם בעלי ערכים ורצון רב להשפיע לתרום ולשנות לטובה את המקום בו אנחנו חיים והם עושים זאת למרות כל מה שכתבתי ובאהבה,אבל הם רק קומץ והמערכת היא הבעיה.

אותה מערכת שלמרות מה שכתבתי לימדה אותי המון על עצמי ועל החברה בה אני חי. שממנה התפרנסתי וקיבלתי את מעט התנאים שעוד נשארו. אהבתי את מה שעשיתי וברוב המקרים היה לי גם סיפוק רב אבל כתבתי כבר לאיזה מן אדם הפכתי ואת זה אני לא אוהב, מגיע לי יותר, מגיע למשפחה שלי ואין לי כוח להלחם יותר.
 





מכתב חנינה של הנשיא
(לחץ על המכתב להגדלה)