הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
 
היום זה הם מחר זה אנחנו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היום זה הם מחר זה אנחנו. זהו המשפט שאמור להדהד היום בקרב שוטרי משטרת ישראל. תחושת חוסר הגיבוי וההפקרות של שוטרים אשר עד לפני זמן מה היו מוערכים בעיני מפקדיהם וזכו לתשבחות בגין פועלם אך היום הם נאשמים!! נאשמים!! , לא מורשעים!! והמערכת מתנערת מהם.

אל לנו לתת לפרשייה האחרונה לרדת מסדר היום הציבורי, שוטרי משטרת ישראל אסור לכם לעצום עיניים בזמן שעורכים לאחינו משפט בחוצות העיר במקום באולם ביהמ"ש. היום זה הם מחר זה אנחנו.

אל לנו לתת לאדישות לחלחל באומרנו כי אין מה לעשות ולהשלים עם המצב הנוכחי, כי אם לקום ולומר עד כאן!! עד כאן!!, לא ניתן לכם לפגוע באחינו כל עוד לא הורשעו. היום זה הם מחר זה אנחנו.

קברניטי משטרת ישראל, תחושת חוסר הסיפוק מתפקודו של הארגון נמצאת בשפל חסר תקדים. האלימות והפשע ברחובות גואים.

הורים מפחדים לתת לילדיהם לצאת למועדונים שמא לא יחזרו, אם מפגיעת כדור טועה או מקטטת סכינים.

הקטל בכבישים מזמן נהיה ברור מאליו והפך לנתון סטטיסטי, ז"א כ – 500 הרוגים מידי שנה.

אנשים זקנים מפחדים להסתובב ברחובות שמא יותקפו וישדדו אותם.

נערות חוששות להיכנס לשירותים במועדונים מכיוון שייתכן ויאנסו, ואם לא שם אז אולי בדרך לביתן בחדר המדרגות או בסמטא חשוכה. במקרה "הטוב" זה יהיה אונס או במקרה הרע יסתיים בעוד נתון סטטיסטי למשטרה – רצח.

רופאים, אחיות, עורכי-דין, אנשי ציבור למיניהם ואף שופטים מאוימים, וחוששים לחייהם עקב ביצוע תפקידם. ( אין טעם לציין שוטרים מכיוון שזה ברור ומקובל)

משטרת ישראל, הבראתו של ארגון מתחילה בתוך הבית. ברגע ששוטרי משטרת ישראל יידעו כי מאחוריהם ישנו גב, ברגע שהשוטרים יידעו כי לא יפקירו אותם. ברגע שמשטרת ישראל תדע להציג חזית אחידה מבפנים, רק אז היא תוכל לאתגרים שיש לה מבחוץ, והם רבים רבותיי. הרשימה למעלה היא קצה קצהו של קרחון עמוק ביותר.

אל לנו לתת לעצמנו לחיות בתחושה שלנו זה לא יקרה. אם זה קרה לשוטרים מהפרשייה בצפון אז היו סמוכים ובטוחים כי לכל אחד מאיתנו זה יכול לקרות.

קראתי סיפור שמתאר מעין תחושה שרווחת האומרת "לי זה לא יקרה" של משטרת ישראל על דרך המשל ומצאתי לנכון להביא אותו לפניכם:

בבית חווה כפרי אחד בסין הציץ עכבר קטן דרך חור המנעול, וראה את האיכר ואשתו פותחים חבילה ארוזה. הממם...., ליקק העכבר את שפתיו, מעניין איזה דבר מאכל טעים יש שם. אולי חריץ גבינה טעים? . להפתעתו הרבה, גילה שמתוך נייר העטיפה יצאה לא פחות ולא יותר מאשר מלכודת עכברים!!

נסער ונרגש הוא הסתובב ברחבי החווה וסיפר לכולם: יש בבית מלכודת עכברים, יש בבית מלכודת עכברים!!

ראשונה ענתה לו התרנגולת: מה, כן? תסלח אדון עכבר, אבל זו לא בעיה שלי. אני לא מתכוונת להטריח את עצמי אפילו לחשוב על זה, זה לא נוגע לי.

רץ העכבר אל החזיר וסיפר לו בהתרגשות : יש בבית מלכודת עכברים, יש בבית מלכודת עכברים!!

ענה לו החזיר עם המון אמפטיה: אני מצטער בשבילך, אדון עכבר, אבל אותי זה לא באמת מטריד. כל מה שאני יכול לעשות בשבילך זה להתפלל.

העכבר לא ויתר, אולי אצל הפרה אמצא יותר הבנה. הוא רץ אליה וקרא: יש בבית מלכודת עכברים, יש בבית מלכודת עכברים!!

והפרה צחקה עליו : מה אתה סח, אדון עכבר! אני מה זה מודאגת.... ממש רועדת מפחד... חה-חה אמרה לו בלגלוג.

עצוב ומאוכזב מחבריו לחווה, הסתתר העכבר בחור בקיר ולא יצא משם.

באותו לילה נשמעו קולות משונים בבית, נראה היה כאילו מישהו נתפס במלכודת העכברים. אשת האיכר קמה לבדוק מה קרה, ולא ידעה כי נחש ארסי שעבר בחדר הסתבך במלכודת העכברים, וזנבו נתפס בה. כשהאישה התקרבה, הנחש הכיש אותה.

לקול צעקותיה התעורר האיכר, וראה כי מצבה לא טוב. הוא מיהר להבהילה לביה"ח, שם מיהרו לתת לה טיפול ראשוני נגד הכשת הנחש, ושלחו אותה חזרה לביתה להתאושש.

למחרת באו כל שכנותיה לטפל בה, וכולם הסכימו פה אחד כי יש להאכילה במרק עוף, שיחזק את גופה ויעזור לה להתגבר על ארס הנחש. הלך האיכר אל הלול, תפס את התרנגולת ושחט אותה, וממנה הוכן מרק עוף טעים להשקות את האישה.

אבל מצבה של זו לא הוטב, נהפוך הוא, הלך והחמיר. כל המכרים באו לבקר ולדרוש בשלומה, והאיכר נאלץ לשחוט את החזיר בכדי להאכיל אותם ולא לשלח אותם לדרכם רעבים. הכנסת אורחים היא ערך עליון. כך סיים גם החזיר את חייו על שולחן האוכל.

כעבור מספר ימים התדרדר לגמרי מצבה של האישה, והיא נפטרה.

בעלה ערך לה הלוויה המונית, מאות קרובי משפחה וחברים ושכנים באו להשתתף בהלוויה. הבעל הכין סעודה גדולה לכבודם, ונאלץ לשחוט את הפרה לשם כך.

לאחר שהסתיימה המולת האבל והבית שב לשגרה, חשב האיכר על מאורעות הימים האחרונים. כל הצרות התחילו ממלכודת העכברים שהבאתי, חשב לעצמו, ובחמת זעם לקח אותה לידיו וניפץ על הקיר. את השברים זרק למדורה וחסל סדר המלכודת.

העכבר שהמשיך להציץ דרך החור בקיר, נשם לרווחה. לא נשקפת עוד סכנה לחיי, חשב בשמחה. ראו איפה אני ואיפה התרנגולת, החזיר והפרה שלגלגו על צרתי.

בואו לא נשלים עם המצב אלא נקום ונעשה מעשה כי היום זה הם מחר זה אנחנו!!!!!!!!!!!





מכתב חנינה של הנשיא
(לחץ על המכתב להגדלה)